פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הפרת הסכם

בפני תובענה לפיצוי מוסכם, בגין הפרה נטענת של הסכם.

העובדות הצריכות לענייננו

הצדדים לסכסוך הינם בעל - הוא התובע, ואישה היא הנתבעת, אשר נישאו בשנת 1969 ולהם חמישה ילדים בגירים ואשר חיים מזה שנים רבות בנפרד, אך טרם התגרשו זה מזו. לבית משפט זה הוגשו בעבר תביעות מספר; תביעת מזונות, תביעה למשמורת, תביעה רכושית, תביעה למזונות בגיר, תביעה לשכר דירה ראוי ותביעה לפירוק שיתוף בדירה המשותפת.

ביום 16.3.03 ניתן פסק דין בתביעה לפירוק שיתוף (תמ"ש 13583/98) בו הוריתי על פירוק השיתוף בדירת הצדדים על ידי מכירתה בשוק החופשי וכן הוריתי כי כל יתר הזכויות של כל צד בכל חשבון חסכון, יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים. כן נפסק כי התובע יחזיר לנתבעת מחצית מתשלומי משכנתא ששילמה, מחצית מתשלומים חד פעמיים וזכויות הפרישה וכן מחצית משווי הרכב.

הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה בדבר החישובים האריתמטיים ושתי בקשות שהוגשו (בש"א 51892/05, בש"א 52076/05) העוסקות במתן הוראות ובמינוי כונסת נכסים, הובילו לקביעת דיון שהתקיים ביום 2.6.05.

באותו דיון הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן תרכוש הנתבעת את חלקו של התובע בדירת המגורים, תמורת סך של 72,500 $ כשמסכום התמורה יקוזזו חובותיו של התובע. נקבע לוח תשלומים והוסכם כי בכל מקרה של מחלוקת בדבר גובה חובות הבעל, תכריע בה כונסת הנכסים, עו"ד נורית מזובר-רז. כן הוסכם כי שכר טרחת כונסת הנכסים ישולם על ידי התובע. הסכמות אלה אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין (להלן: "ההסכם") והוא העומד בבסיס התביעה דנן.

להשלמת הרקע יצוין, כי ביום 21.2.07, הודיעה כונסת הנכסים לבית המשפט כי התובע טרם שילם לה את מלוא שכר הטרחה ולאחר קבלת תגובת התובע בה טען כי מצוי במצוקה כלכלית אליה נקלע, ניתנה ביום 28.3.07, החלטה לפיה על התובע לשלם לכונסת הנכסים את יתרת שכר הטרחה בתוך 30 ימים.

התביעה

התובע תובע עתה את הפיצוי, כפי שהוסכם בהסכם, בסך של 7,500 $, בגין איחור במועד תשלומי התמורה לידיו. מאחר והמדובר בשתי הפרות נטענות, נתבע על ידו סך כולל של 15,000 $ ובשקלים סך של 69,600 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

התובע טוען להפרות ההסכם, בהתבסס על הקבוע בהסכם, כדלקמן:

א.         התשלום השני על סך של 60,000 ש"ח, אמור היה להתבצע ביום 2.8.05, אך בפועל שולם סך של 50,000 ש"ח ביום 30.8.05 וסך של 9,999 ש"ח, שולם ביום 19.10.05.

ב.         התשלום השלישי אמור היה להתבצע ביום 2.10.05 בסך יתרת התמורה שמגיעה לתובע. בהעדר הסכמה בדבר גובה יתרת התמורה, פנו הצדדים לכונסת הנכסים, על מנת שתכריע מהי היתרה שעל הנתבעת לשלם לתובע. בהתאם לקביעת כונסת הנכסים, שולם לתובע, ביום 5.6.06, סך של 6,819 $.

התובע מלא טענות כרימון, בדבר סחבת מכוונת מצד הנתבעת, הימנעות מלשלם התמורה במשך

זמן רב וחריגה ממושכת, התעלמות מהתראות בדבר הפרת ההסכם ועיכוב העברת המסמכים

שהיו בשליטת הנתבעת. כן נטען, כי בסעיף 5 להסכם, הוא סעיף התשלומים, הוסכם כי הסעיף

הינו תנאי יסודי בהסכם והפרתו, כך נטען, מזכה את התובע בפיצוי המוסכם, ללא הוכחת נזק.

כן טען התובע לעניין מצבו הכלכלי הרעוע, היותו חב חובות רבים, ואף ציין כי הגדיל לעשות בכך  שהתחייב לתשלום מלוא שכר טרחת כונסת הנכסים וזאת לטובת הנתבעת.

להשלמת התמונה יצוין כי התובע טען כי אף את התשלום הראשון שילמה הנתבעת באיחור, ברם, המדובר היה בכספים שלא נמצאו בשליטת הנתבעת ועל כן הוא אינו עומד על הפרה זו, חרף זכאותו, לשיטתו,  לפיצוי.

ההגנה

הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענות התובע וביקשה לדחות את התביעה; הנתבעת טענה כי לא

הפרה את ההסכם, כי התובע הינו חסר תום לב וכי הוא עצמו הפר את ההסכם, הפרה יסודית.

באשר להפרה הראשונה הנטענת, טענה הנתבעת כי המדובר באיחור סביר, נוכח מצבה הכלכלי